החלטה בתיק רע"א 410/11

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.12.2010 ב-ת"א 8746-10-09 שניתנה על ידי השופט פרופ' ע' גרוסקופף בה נדחתה בקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים כנגד תביעה שהוגשה נגדם ונגד אחרים על ידי המשיב.

העובדות הצריכות לעניין על פי החלטת בית המשפט המחוזי

1.        הרקע הדרוש לדיון בבקשה לסילוק על הסף הוא מורכב. אביא את העובדות כפי שתוארו בכתב התביעה, בלי לקבוע כמובן מסמרות בעניין נכונותן.

2.        התובענה שהגיש המשיב, הנאמן על הסדר הנושים של חברת פויכטונגר תעשיות בע"מ (להלן: הנאמן או המשיב), עסקה בהתמוטטותן של שלוש חברות המהוות חלק מקבוצת פויכטונגר ושתי חברות בנות שלה במהלך שנת 2002 (להלן ביחד: החברות).

3.        קבוצת פויכטונגר היתה קבוצה סולידית ויציבה בעלת הון עצמי של למעלה מ-140 מיליון ש"ח והיא נוהלה ונשלטה על ידי המבקש 1, מר עזריאל פויכטונגר. קבוצת פלד-גבעוני החלה במחצית השנייה של שנת 2001 לנהל משא ומתן עם המבקש 1 לרכישת קבוצת פויכטונגר. התעניינותה של קבוצת פלד-גבעוני היתה על רקע מסע רכישות נרחב שניהלה משנת 2000. הרוח החיה מאחורי מסע רכישות זה היה מר טל יגרמן שלימים הואשם והורשע בשורה של עבירות פליליות בנוגע לפעילותו כנושא משרה בחברה ציבורית - פעולות שהביאו לקריסתה הכלכלית של אותה חברה.

4.        ביום 22.8.2001 הבשיל המשא ומתן בין קבוצת פויכטונגר לבין קבוצת פלד-גבעוני לכדי הסכם מחייב במסגרתו רכשה קבוצת פלד-גבעוני את השליטה בחברות. במסגרת ההסכם ניתנה למבקש 1 ולבני משפחתו אופציה למכירת המניות שיוותרו בידם לאחר מכירת השליטה. אופציית המכר גובתה בערבות בנקאית אוטונומית.

5.        בעקבות העברת השליטה בקבוצת פויכטונגר הוחלפו הדירקטורים ומנהל הכספים באחת החברות - חברת אפקון תעשיות בע"מ (להלן: חברת אפקון או החברה). כמו כן הוחלפו הדירקטורים בשתי חברות הבת. המבקש 1 המשיך לכהן בתפקידו כמנכ"ל חברת אפקון. ואולם, במהרה התגלו חילוקי דעות בין המבקש 1 לבין קבוצת פלד-גבעוני בדבר דרך ניהול קבוצת פויכטונגר ולנוכח המחלוקת הוסכם על פרישתו של המבקש 1, כאשר ביום 6.1.2002 נחתמו הסכמי פרישה עימו ועם המבקשת 2 (חברה שבשליטתו שאמורה היתה לתת שירותי ניהול לחברה). בהמשך, ביום 24.2.2002 מימש המבקש 1 את אופציית המכר שניתנה לו ואת הערבות הבנקאית שהופקדה בידיו.

6.        בתוך חודשים ספורים ממועד מכירת השליטה הגיעה קבוצת פויכטונגר, תחת ניהולה של קבוצת פלד-גבעוני, למצב של חדלות פירעון ונזקקה להגנת בית המשפט. ביום 4.8.2002 התקבלה בקשה למתן צו הקפאת הליכים נגד החברה לתקופה קצובה, שהוארכה מעת לעת. המשיב מונה כמנהל מיוחד של חברת אפקון. ביום 9.8.2002 הורחב צו עיכוב ההליכים כך שהוחל גם על חברות אחרות השייכות לאשכול החברות שבשליטת חברת אפקון וחברות הבת בכלל זה.

7.        המנהל המיוחד החליט כי מאחר שלמרבית החברות הנמנות על קבוצת פויכטונגר יש זכות קיום כלכלית, מוטב יהיה לאתר רוכש לו תימכר דבוקת שליטה בחברת אפקון. ביום 11.5.2003 אושר על ידי בית המשפט המחוזי הסדר נושים עם רוכש החברה (להלן: הרוכש). מכוח הסדר הנושים נפרעו כל נושי חברת אפקון את חובם והחברה יצאה לדרך חדשה כשהיא משוחררת מחובות העבר.

8.        להסדר הנושים שאושר, התווסף בשלב מאוחר יותר פרק נוסף, בסעיף 15.3 אשר התייחס לאפשרות להגיש תביעות נגד נושאי משרה בחברה (להלן: פרק התביעות). הרקע להוספתו של פרק התביעות נעוץ בתובענה ייצוגית שהוגשה על ידי בעל מניות בחברה (מר פתאל) כשנה לפני אישור הסדר הנושים. הרוכש שהיה מודע לתביעה דרש כתנאי לביצוע העסקה, כי החברה תועבר אליו כשהיא ממורקת, קרי שהחברה תופטר מכל החובות בגין עסקאות חריגות או עסקאות עם בעלי עניין שנעשו עובר למועד הקפאת הליכים, לרבות כל החובות בקשר עם התובענה הייצוגית. בעלי המניות הסכימו לתנאי זה אך דרשו את הוספתו של פרק התביעות להסדר הנושים, וכך אכן נעשה.

9.        בהמשך, ביום 13.11.2009 הגיש המשיב שמונה כנאמן על הסדר הנושים את התובענה, נשוא הבקשה הנוכחית לבית המשפט המחוזי לאחר שביקש וקיבל את אישורו של בית המשפט של פירוק. עניינה של התובענה באחריות בעלי שליטה, דירקטורים ונושאי משרה לנזקים שנגרמו לחברה, על פי הנטען, בשל רשלנות והפרת חובת אמון.

10.      לא נפרט כאן את כל טענותיו של המשיב בכתב התביעה, נציין רק, בהתייחס למבקשים, כי המשיב טען שבמכירת החברה לקבוצת פלד-גבעוני בשלב הראשון, ונטישת החברה בשלב השני, הם הפרו את חובותיהם כלפי החברה כבעלי שליטה בחברה והמבקש 1 הפר גם את חובותיו כיו"ר הדירקטוריון וכמנכ"ל החברה, בכך שהפקירו במודע ותמורת בצע כסף את קבוצת פויכטונגר בידי "קבוצת משתלטים בוזזים".

11.      בתגובה לכתב התביעה הוגשו שמונה בקשות לסילוק על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי לבקשות אלה גרעין משותף, שעניינו טענה בענין העדר סמכות של הנאמן להגיש את התובענה וכן טענה לפטור מאחריות בעקבות הסדרי פטור ושיפוי שהתקבלו על ידי החברה ועל יד אחת מחברות הבנות.

החלטת בית המשפט המחוזי

12.      לאחר שהוגשו כתבי טענות ביחס לבקשות לסילוק על הסף ולאחר שהתקיימו שני ימי דיונים בבקשות וכפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, נשמעו הטענות המרכזיות באריכות שאינה אופיינת לבקשות לסילוק על הסף, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים אינם מעלים בבקשה טענות כנגד כלל קביעותיו של בית המשפט המחוזי. אתמקד בקביעות אשר עליהן למבקשים השגות.

13.      בית המשפט דן תחילה בשאלה האם למשיב סמכות להגיש את התובענה. בית המשפט דחה את הטענה לפיה תפקידו של הנאמן מוגבל לדאגה לטובת הנושים החיצוניים ומשהוגשמה מטרה זו אין לו סמכות לפעול לא כנציג הנושים ולא כנציג החברה. כן נדחתה הטענה לפיה לא ניתן היה להמחות את עילות התביעה לנאמן. בשלב הבא, עבר בית המשפט לדון בשאלה מהן התביעות שהועברו לנאמן במסגרת פרק התביעות. בית המשפט דחה את הטענה לפיה פרק התביעות שבהסדר הנושים הקנה לנאמן את האפשרות לתבוע רק בעילות התביעה של בעלי המניות ולא בעילות התביעה של החברה. בהמשך, דן בית המשפט בשאלה האם ניתן לתבוע גם בעלי שליטה, להבדיל מתביעות נגד נושאי משרה. על קביעתו של בית המשפט בסוגיה זו מלינים המבקשים ולכן אתעכב על קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

14.      בא כוח המבקשים טען כי פרק התביעות התייחס אך ורק לתביעות נגד נושאי משרה ולא כלל התייחסות לתביעות נגד בעלי שליטה, לפיכך, נטען כי לא הוקנו לנאמן התביעות נגד המבקש 1 מכוח מעמדו כבעל שליטה בחברה ובכלל זה עילות שעניינן טענה למכירה חובלת של קבוצת פויכטונגר לבוזזים. בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי קריאה דווקנית של פרק התביעות אכן יכולה להביא למסקנה הנטענת, אולם פרשנותו של פרק התביעות בהסדר הנושים, כמו פרשנות של כל הסדר משפטי, צריכה להתבצע באופן תכליתי, לא על בסיס לשוני-דווקני. נמצא, כי תכליתו של פרק התביעות היה לשמר את עילות התביעה כנגד האחראים להתמוטטות קבוצת פויכטונגר מבלי להסתכן בכך שתוגש תביעה נגד החברה לאחר יציאתה לדרך חדשה. על מנת להשיג מטרה זו הוחלט להקנות את עילות התביעה נגד האחראים להתמוטטות קבוצת פויכטונגר בידי הנאמן ולא להשאירן לשיקול דעת החברה או בעלי המניות שלה. תכלית זו, כך נקבע, מצדיקה פרשנות מרחיבה למונח "תביעות נגד נושאי משרה" באופן שיתייחס למכלול העילות האפשריות נגד כל אחד מנושאי המשרה ובכלל זה עילות הנוגעות למעמדו של מר פויכטונגר כבעל שליטה בקבוצה. תמיכה לפרשנות זו מצא בית המשפט בסעיפים שונים בבקשה לאישור הסדר הנושים שהוגשה מטעם הנאמן ושבעקבותיה אושר הסדר הנושים. נקבע, כי עיון באותם סעיפים מלמד כי נושא מכירת דבוקת השליטה בחברה מהמבקש 1 לקבוצת פלד-גבעוני, היה חלק מפרק התביעות והכוונה היתה שהנאמן יחקור, ובמידת הצורך יגיש תביעות נגד נושאי המשרה בחברה ובכלל זה נגד המבקש 1 עצמו, בגין מעורבותם באירועים אלו. פרשנות זו של פרק התביעות, כך נקבע, פוטרת את הצורך להבחין בין אחריותו של המבקש 1 כנושא תפקיד בחברת אפקון לבין אחריותו כבעל שליטה בה, הבחנה שאינה קלה כשמדובר בבעל שליטה יוצא הנותר נושא משרה גם לאחר מכירת השליטה ונוטש את הספינה זמן קצר לאחר מכן.

15.      בשלב הבא, דן בית המשפט המחוזי בטענות נוספות שאינן מענייננו, וביניהן טענות לפיהן פרק התביעות אינו יכול להתייחס לתביעות שאינן של חברת אפקון; טענות בדבר קיומם של הסדרי פטור ושיפוי ועוד. בסופו של יום, בקשותיהם של חלק מן הנתבעים לסילוק על הסף התקבלו, בעוד שבקשותיהם של חלק אחר מן הנתבעים, וביניהם המבקשים - נדחו.

16.      על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה כאמור הבקשה שלפניי.